קבוצת וויס בע"מ נ' נצר

פסק דין

תחילתה של תביעה זו בבקשה לביצוע שטר שהגישה התובעת כנגד הנתבעת בגין שיק ע"ס 27,200 ₪. בהסכמה ניתנה רשות להגן ע"י כב' הרשמת ורדה שוורץ.

בדיון שהתקיים ביום 22.10.2008 התברר שהתיק שנפתח בעקבות הבקשה לביצוע שטר מתייחס רק לחלק מהמחלוקת החשבונאית שבין הצדדים. באותו דיון הביעו הצדדים את רצונם לנסות ולסיים את הסכסוך כולו. הצדדים ביקשו לתת את עמדתם להצעת ביהמ"ש אשר כללה מינוי מומחה, אשר יכריע במחלוקות החשבונאיות שבין הצדדים. בעקבות דיון זה הודיעה הנתבעת, כי היא מקבלת את הצעת ביהמ"ש. התובעת, לעומתה, הודיעה כי בשלב זה היא איננה מקבלת את המלצת ביהמ"ש. בעקבות כך ניתנה החלטה לפיה על הצדדים היה להגיש תצהירי עדות ראשית בהתאם להחלטתי ממועד הדיון ביום 22.10.2008, אשר נתנה תוקף להסכמת הצדדים המפורטת להלן:

"הצדדים מקבלים את המלצת בית המשפט כי הצדדים משאירים לשיקול דעת בית המשפט להחליט אם למנות מומחה לבדיקת שתי חוות הדעת החשבונאיות שהוגשו ע"י הצדדים. היה ובית המשפט יחליט למנות רו"ח מטעמו ישולם שכר ע"י שני הצדדים שווה בשווה, בשלב זה. כל צד ישלח לרו"ח את חוות הדעת שהוגשה מטעמו בצירוף המסמכים הרלוונטיים, תצהירי עדות ראשית שהוגשו מטעמו וכל מסמך שיתבקש ע"י המומחה.

לאחר קבלת חוות דעת המומחה יהיו זכאים הצדדים להגיש שאלות הבהרה תוך 30 יום ולבקש לחקור את המומחה במועד ההוכחות הנוסף שיקבע על ידי כבר היום. רו"ח של התובעת יהיה רשאי להגיב על חוות הדעת מטעם הנתבעים שהוגשה היום ולרו"ח של הנתבעים תהיה זכות להתייחס להבהרות שיינתנו ע"י רו"ח מטעם התובעת. הן ההבהרה והן התשובה תינתן תוך 14 יום. היה ואחליט שאין צורך בחוות דעת מטעם בית המשפט יתקיים דיון הוכחות ב 26 לחודש."

לאחר שהתקבלו תצהירי הצדדים וחוות הדעת מטעם שני הצדדים הגעתי למסקנה שאין מנוס ממינוי מומחה מטעם בימ"ש מאחר וחוות הדעת היו קוטביות, כאשר חוות הדעת מטעם התובעת הראתה כי קיים חוב של 783,123 ₪ (שאינו כולל זיכוי בגין מכירת הדירה), ואילו חוות הדעת מטעם הנתבעת הראתה כי קיימת יתרת זכות בסך של 270,157 ₪ ע"פ גרסת חישוב אחת, ואילו ע"פ גרסה אחרת נראתה יתרת זכות בסך של 234,999 ₪.

על בסיס הסכמת הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי בהחלטה מיום 22.10.2008 מונה רו"ח אינהורן ראובן כרו"ח מטעם בימ"ש (להלן: "המומחה" או "רו"ח אינהורן") לבדיקת ההתחשבנות שבין הצדדים. רו"ח אינהורן הגיש את חוות דעתו ביום 01.06.2010 ולפיה קיימת לנתבעת יתרת זכות בסך של כ-60,769 ₪. התובעת ביקשה לחקור את המומחה ואכן התקיימו שני דיונים בהם נחקר המומחה ע"י ב"כ התובעת.

כפי שכבר ציינתי, תיק זה נפתח בבקשה לביצוע שטר ע"ס של 27,200 ₪, אך כבר בדיון הראשון שהתקיים בפניי התברר, כי המחלוקת שבין הצדדים הינה לגבי סכומים גבוהים בהרבה. לא ניתנה הסכמה מפורשת של הצדדים על כי הדיון יכלול את כל המחלוקת המשפטית, אך בפועל הצדדים התייחסו בתצהיריהם לכל המחלוקת הכספית שביניהם וכך גם חוות הדעת שהוגשו מטעמם וחוות הדעת שהוגשה מטעם המומחה שמונה ע"י בימ"ש.

התנהלות הצדדים מהווה הסכמה לכך שהדיון בתיק יכלול את מלוא המחלוקת הכספית שביניהם. בשולי הדברים אעיר, כי גם לצורך הדיון בהמחאה אשר הוגשה לביצוע יש צורך לבדוק את אותן טענות המתייחסות למחלוקת הכספית כולה, שכן יש לבדוק אם נותר חוב בגינו הייתה הצדקה להפקיד את אותה המחאה. כמו כן, יש לבדוק את השאלות המהותיות במערכת היחסים שבין הצדדים גם לגבי אותה המחאה בודדת שהוגשה לביצוע. בנסיבות אלו הרי שבפועל ההתייחסות בפסק הדין הינה למכלול היחסים שבין הצדדים הכוללת את המחלוקת הכספית שביניהם.

רקע כללי:

התובעת הינה חברה שעיקר עיסוקה במוצרי טקסטיל ובמסגרת עיסוק זה נוצר הקשר עם הנתבעת. לתובעת היה קשר עסקי עם חברת "סובר" (להלן "החברה") , אשר מר אלי נצר (להלן "נצר"), בעלה של הנתבעת היה אחד ממנהליה ובעל מניות בה (אחוזים בודדים).

לתובעת ולחברה היו קשרים עסקיים בתחומים שונים. הן החברה והן התובעת עסקו בתחום הטקסטיל והיו ביניהן קשרים הדדיים של ספק–לקוח בתחום זה. בנוסף שכרה התובעת שטח במחסן שהיה בבעלות החברה במושב גבעת כ"ח. כמו כן, היו בין הצדדים עסקאות של ניכיון שיקים כאשר התובעת ניכתה שיקים עבור הנתבעת.

במסגרת מערכת היחסים העסקית שבין הצדדים נחתם ביום 1.4.2003 הסכם (להלן: "ההסכם") על פיו התחייבה החברה לשלם לתובעת בגין חובות שהיו לחברה אצל התובעת סך של 490,000 ₪. במסגרת אותו הסכם דרשה התובעת, כי יינתנו בטוחות אשר בחלקן היו המחאות שניתנו ע"י הנתבעת לתובעת. אחת ההמחאות שניתנה במסגרת הסכם זה הינה ההמחאה נשוא תיק זה (להלן "ההמחאה" או "השיק"). ההמחאה נמשכה מחשבונה של הנתבעת, אשר הינה אשתו של נצר ומחשבון הבנק שלה.

קיימת מחלוקת בין הצדדים האם נותרה החברה חייבת כספים לתובעת, כפי שטוענת התובעת, או שצודקת הנתבעת אשר טוענת שלא נותר חוב כתוצאה מתשלומים ששולמו והנכס שמומש במסגרת ההליכים שנקטה התובעת כנגד החברה, מנהליה ובעלי מניותיה.

תמצית טענות התובעת:

מבחינה פרוצדורלית:

מדובר בתביעה שטרית שיש לבחון אותה בהתאם לדיני השטרות ומכאן שנטל ההוכחה מוטל על הנתבעת. לטענת התובעת, ההסדר הדיוני אשר הוצע ע"י ביהמ"ש לא צלח ועל כן יש לבחון את התביעה בהתאם לדיני השטרות שכן היא הוגשה כבקשה לביצוע שטר.

המחלוקת הכספית:

הבסיס להתחשבנות הינו ההסכם מיום 1.4.2003 שהתלווה להמחאה נשוא התביעה. משלא נטען שההסכם איננו בתוקף או שהוא מזויף או נחתם בתרמית הרי שיש לראות בו את הבסיס לכלל התחשבנות, ואין לבחון כל התחשבנות חיצונית להסכם בהיותה נוגדת מסמך בכתב (סעיף 80 לחוק הפרוצדורה העותומני).

ההסכם קבע את התנאי לשחרור הנתבעת מפירעון השיקים והוא "רק במקרה שהתובעת תשתמש בשיקים של א. סובר לרכישת סחורות אצל א. סובר בע"מ". לאחר שלא הוכח שנעשה שימוש שכזה בשיקים הרי שהתנאי לא קוים והנתבעת לא שוחררה מפירעון השיקים שנמסרו על ידה.